עידית מנטין, מרפאה בעיסוק בעמותה לגיל הרך

27/12/2018

"עניין של זמן"

עידית מנטין, מרפאה בעיסוק בעמותה לגיל הרך, מספרת על חשיבות הפרויקט לאיתור ילדים עם בעיות תפקודיות: "בגילאים הצעירים אנו יכולים לאתר עיכוב שמשמעותו התפקודית קטנה כל כך שמרבית ההורים לא ישימו לב אליו כלל, אולם חשיבותו להתפתחות מיומנויות מורכבות יותר, הינה מכרעת"

מנטין: "עומר (שם בדוי) בן הארבע נכנס אלי לקליניקה בחשש רב. הוא נצמד לאימו וסירב לשחק או לדבר. אימו נראתה מיואשת מהתנהגותו וציינה כי כך הוא מתנהג גם בגן. "הוא לא היה ככה", היא אמרה, "אבל בשנה האחרונה המצב ממש החמיר." הסתכלתי על עומר ועל העיניים החכמות והעצובות שהביטו בי וראיתי בעיני רוחי את חומות ההגנה שבנה לו. ניסיתי לחשוב מה התחיל את כדור השלג הזה? איך הילד הזה חווה את עצמו בעולם?

תחום העיסוק המרכזי של מרפאים בעיסוק הוא תפקוד. התפתחות המרכיבים התחושתיים והמוטוריים בשנות החיים הראשונות מהווה בסיס חשוב ומרכזי בהתפתחות הילד באופן כללי. היא משפיעה באופן מכריע על תפיסת העולם הראשונית של הילד ומהווה בסיס לכישורים שהילדים אמורים לרכוש, כמו, אכילה ,שפה, גיבוש יד דומיננטית, משחק ולמידה. מנטין: "אלו למעשה אבני היסוד עליהן ייבנו מבנים התפתחותיים מורכבים יותר. ליקויים התפתחותיים ואפילו הקלים ביותר, במידה ולא יחוזקו ויטופלו בזמן, עלולים להוות גורם אשר מערער את יציבותו של המבנה".

במסגרת פרויקט האיתור במעונות של העמותה לגיל הרך בחבל מודיעין, ניתנת למרפאים בעיסוק ולאנשי הצוות הנוספים הזדמנות להיות שותפים לליווי ההתפתחותי של הילדים מגיל צעיר מאד ולאורך שלוש השנים הראשונות של בניית הבסיסים התפקודיים. מטרת העל של הפרויקט היא לאתר ולאבחן ילדים עם בעיות תפקודיות כבר בשלב המוקדם בטרם הגיעם לגיל 3. זאת על מנת שהטיפול יאפשר להם להתמודד בהצלחה עם התפקוד העתידי בגן ובבית הספר.

היוזמת והמובילה של הפרויקט היא מנכ"לית העמותה לגיל הרך, שרית מרדכי: "זוהי תוכנית ייחודית שאין דומה לה בישראל. בארץ, האיתור והאבחון של ילדים עם קשיי התנהגות והסתגלות נעשה מגיל 3 ואילך. שלב מאוחר שבו כבר נוצר פער משמעותי בינם לבין שכבת הגיל שלהם. המטרה של הפרויקט היא גילוי מוקדם וטיפול שייקל על הילדים בהמשך מסלולם החברתי והחינוכי".

החשיבות של מרפאים בעיסוק שפוגשים בילדים כבר בגיל מוקדם מצויה בליווי ובמעקב השגרתי. התצפית של המרפאים בעיסוק נעשית בפעילויות מגוונות כגון אכילה, יצירה, משחק חופשי, משחקי חצר ומפגש. הם קשובים למטפלות ומפתחים איתן את השיח על צרכי הילד והתפתחותו, על היכולות המצופות מהילד לפי קבוצת הגיל בתחומי המשחק, המוטוריקה הגסה והעדינה, השפה, המיומנויות החברתיות ועוד.

במקרים בהם מאותר ילד שמראה תפקוד נמוך מהמצופה לגילו או התנהגות חריגה, מבצעים אנשי המקצוע תצפיות ממוקדות יותר, שיחה עם המטפלות ודיון מקצועי בכדי לאתר את הסיבות לקושי התפקודי ואת ההתערבות המתאימה לאותו ילד.  מנטין: "פעילות המותאמת לשלב ההתפתחותי של הילד, למצב העוררות שלו ולמקצב שלו תתרום ללמידה משמעותית שלו את העולם ולרצון שלו להמשיך ולהתנסות. פעילות אשר אינה מותאמת לאותו ילד עלולה לגרום לתסכול וחמור מכך, להימנעות.

בחזרה לסיפור של עומר, מנטין: "בשיחה על התפתחותו האם סיפרה על התפתחות מוקדמת בסך הכול תקינה. כששאלתי שאלות יותר ספציפיות, עלו כמה מאפיינים שכל אחד לכשעצמו נראה שולי, אך ביחד הצטברו לתמונה ברורה למדי של ילד עם מתח שרירים (טונוס) מעט נמוך. כל אחד מהקשיים ההתפתחותיים של עומר קיבל הסבר הגיוני על ידי המטפלים סביבו ונפתר בצורה זו או אחרת, מה שהקל על עומר את החיים ובהחלט תרם לתפקודו באותו הזמן. עם זאת, בעיית הטונוס עצמה – הגורם האמיתי לתופעות אלה – לא רק שנותרה ללא מענה, אלא גם שבמקביל לעלייה של הדרישות התפקודיות, השפעתה הלכה והתעצמה. הוא היה מתוסכל ממרבית הפעילויות בגן והרגיש שכל הילדים צוחקים עליו.

כמובן שעומר עבר טיפול ריפוי בעיסוק אשר עזר לו להתחזק ולצמצם את הפער התפקודי, אבל לקח זמן רב עד שעומר עצמו היה בטוח ביכולות שלו. אמא של עומר אמרה לי במפגש האחרון שלנו משפט שמלווה אותי מאז. היא אמרה לי שבכל פעם שהיא רואה את עומר מחייך וגאה בעבודות היצירה שלו, היא מרגישה שהרוויחה את הילד שלה מחדש. מקרים כדוגמת עומר, הם שהניעו אותי לקחת חלק בפרויקט האיתור אשר נראה בעיני כמענה הראשוני החשוב כל כך במקרים הללו".